סכנת הוצאת שומות לחברות שחילקו דיבידנד מתוך גיוסי אגח 

פסק הדין בעניין פז גז (8849/01) שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון טומן בחובו סכנה להוצאת שומות לעשרות חברות במשק אשר הנפיקו בשנים האחרונות אגרות חוב לציבור, נסביר.

פרקטיקה מקובלת בעולם העיסקי הינה שכאשר חברה מבקשת לחלק דיבידנד, אך אין לה עודפי מזומנים (לדוגמא, המזומנים שימשו לרכישת נכסים לחברה ולפעילותה השוטפת), היא נוטלת הלוואה לצורך חלוקת הדיבידנד. פרקטיקה זו מקובלת במיוחד בחברות שנרכשו זה עתה ובעלי המניות החדשים מבקשים להחזיר את השקעתם בחברה בדרך זו.

המקור המקובל ביותר לגיוס כספים על ידי אותן חברות המבקשות לחלק את הדיבידנד, במיוחד כאשר המדובר בסכומים גדולים, הינה הלוואה מן הציבור באמצעות הנפקת איגרות חוב. הנפקת איגרת חוב הינה למעשה נטילת הלוואה מן הציבור, כאשר בדרך זו ניתן לקבל הלוואה גדולה (לפעמים אפילו מאות מיליוני שקלים) בריביות נמוכות יותר מאלו שהיו מתקבלות בהלוואה דומה מן הבנק (זאת לצד יתרונות רבים נוספים).

בפסק דין בעניין פז גז, דן בית המשפט במספר רב של סוגיות, ביניהם גם שאלת התרת הוצאות מימון (הוצאות ריבית) בניכוי בגין לקיחת הלוואה עבור חלוקת דיבידנד. בית המשפט קבע שחברה שלקחה הלוואה לשם חלוקת דיבידנד לא יותרו לה הוצאות אלו בניכוי שוטף במהלך השנה, גם אם לדוגמא, המדובר באותם סכומים שהושקעו ברכישת ציוד חדש- זאת למרות שבפועל היה באפשרותה לחלק את המזומנים כדיבידנד ולאחר מכן לקחת הלוואה לשם רכישת הציוד החדש (בדרך זו לא הייתה החברה נתקבלת בבעיה כלשהי).

כתוצאה מפסק הדין צפויות חברות רבות במשק שהנפיקו בשנים האחרונות אג"ח בעשרות ומאות מליונים לקבל שומות מתוקנות ממס הכנסה בהן לא תותר להן הוצאת הריבית בניכוי.

יחד עם זאת, לדעתנו התארגנות נכונה של החברות (בין השאר באמצעות הקמת קרנות מיוחדות) כבר במועד צבירת הרווחים, תאפשר להם מחד לעשות שימוש במזומנים לצורכי פעילותם השוטפת, ומאידך להנפיק אג"ח ולקחת הלוואות בסכומים זהים לצורך חלוקת דיבידנד ותוך הכרה בהוצאות הריבית.